דעות

יום פרסום החלטות ועדת הסל: הגרזן התקציבי הוא הקובע מי לחיים ומי למוות

ההקצאה הלאומית לבריאות בישראל היא מהנמוכות בעולם ולכן ההכרעה מי לחיים ומי למוות אינה של חברי ועדת הסל אלא של הקובעים כמה כסף יוקצה להרחבתו

"למנוע את מסע התחנונים השנתי של החולים הזקוקים לתרופות". צילום אילוסטרציה

יום פרסום החלטות ועדת סל התרופות הוא יום "גאולה" לרבים, ובו זמנית יום בו אובדת התקווה לחולים הזקוקים לתרופות שלא אושרו וגורלם נחרץ: האם יזכו חולי סרטן הריאה בתרופה שתצילם או האם יישאר כסף לתרופה לחולי ה-CF? האם תאושר הכנסת האבחון הגנטי לסוגי סרטן שונים או אולי דווקא בדיקת הסקר לאבחון סרטן הריאה? או אולי בכלל יאושר מימון עלות האמבולנס המסיע חולים עם חשד לאירוע מוחי לבית החולים?

ברגע כתיבת שורות אלו איני יודע אילו מבין כ-600 התרופות והטכנולוגיות, שעלותן כשלושה מיליארד שקל והיו מועמדות השנה להיכלל בסל התרופות, יונגשו לאזרחי ישראל ועל מי מהן, טובות וחשובות ככל שיהיו, יירד הגרזן התקציבי ויושארו מחוצה לו. 434 מיליוני השקלים שהוקצו השנה להרחבת סל התרופות והטכנולוגיות מחייבים הכרעות אכזריות, שיכולות לקבוע מי לחיים ומי לא.

הדילמה קורעת הלב שבין השקעה בתרופות שייתנו מענה לרבים לבין שימוש בכסף רק כדי להציל מעטים החולים במחלות נדירות, תלויה ועומדת, ואיני מקנא בחברי ועדת הסל שצריכים להכריע

גם עקרון הצדק החלוקתי עליו מבוססת עבודת הוועדה והקריטריונים הברורים לכאורה העומדים לנגד עיני חבריה - כדוגמת העדפת תרופות מצילות חיים על פני כאלו המאריכות אותם בלבד, תרופות המונעות מחלות על פני תרופות המשפרות איכות חיים, הנגשת טיפולים רפואיים לרבים ככל האפשר על פני תרופות יקרות למעטים - אינם מספיקים, שכן בסוף צריך לקבל הכרעות קשות.

הדילמה קורעת הלב שבין השקעה בתרופות שייתנו מענה לרבים לבין שימוש בכסף רק כדי להציל מעטים החולים במחלות נדירות, תלויה ועומדת, ואיני מקנא בחברי ועדת הסל שצריכים להכריע.

גם לנו, המשתייכים לחילות הרפואה, המסתערים יום יום על כל סדק של תקווה להארכת חיים, למניעת סיבוכים ולשיפור איכות חייהם של מטופלינו, ברור שנדרשות זוויות ראייה ומערכות שיקולים נוספות על אלו שלנו. מאחר שכך, מורכבת ועדת הסל לא רק מרופאים שתפקידם לבחון בעיניים ביקורתיות, תוך שימוש בכלים מדעיים, את יעילותן של התרופות והטכנולוגיות המוצעות כדי למנוע הכנסתן של תרופות מבטיחות שיעילותן טרם הוכחה במלואה, אלא גם מאנשי דת, משפט, אתיקה ונציגי ציבור אחרים, שתפקידם לבחון את הערך החברתי והמוסרי של השקעה בתרופה אחת על פני רעותה.

אולם בעצם, הסוגיה האתית המרכזית וההכרעה מי לחיים ומי למוות אינן של חברי ועדת הסל אלא של אלה הקובעים כמה כסף יוקצה להרחבת סל שירותי הבריאות לו זכאים אזרחי ישראל, כי הרי כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו.

ביום הרה גורל זה עבור רבים, צריך לזכור - ואיני מזלזל במאות מיליוני השקלים שהוקצו היום להרחבת סל התרופות - שההקצאה הלאומית לבריאות בישראל היא מהנמוכות בעולם. דרוש תכנון לאומי ארוך טווח וריאלי לתקצוב שירותי הבריאות במדינה כדי למנוע את מסע התחנונים השנתי של החולים הזקוקים לתרופות ואת המציאות המבזה ומסכנת החיים של תורים במיון, אשפוז במסדרונות והסכנות הכרוכות בהם.

נושאים קשורים:  ד''ר זאב פלדמן,  סל התרופות,  מערכת הבריאות,  החלטות ועדת הסל,  תרופות מצילות חיים,  תקציב ועדת סל התרופות,  דעות,  חדשות
תגובות