דעות

מי ראוי להיות בין מחברי מאמר

העצה הידידותית הטובה ביותר שאני יכולה לתת היא – החליטו מראש ורשמו מסמך המתעד את ההחלטה מי ראשון ומי אחרון ומה חלקו של כל מחבר

10.08.2017, 15:00

בעיתון הרפואה, גיליון יוני 2017, פורסם מאמר העוסק בפרסום מדעי של פרופ' מרק גלזרמן ופרופ' אהוד גרוסמן. המאמר מציג מקרים אשר הובאו לבירור בלשכה לאתיקה של האוניברסיטה. אני ממליצה לכל רופא ורופא לקרוא אותו.

בלשכת האתיקה של הר"י, מתקבלות מפעם לפעם תלונות של רופאים העוסקות בחילוקי דעות בין מחברים, מי ראוי להופיע כמחבר, מי אינו ראוי שיופיע כמחבר וסדר המחברים.

העצה הידידותית הטובה ביותר שאני יכולה לתת היא – החליטו מראש ורשמו מסמך המתעד את ההחלטה מי ראשון ומי אחרון ומה חלקו של כל מחבר.

בינואר 2006 פרסמה הלשכה לאתיקה ניר עמדה בנושא "כללים אתיים בפרסום מדעי". הוועדה אשר הכינה את המסמך התייחסה, בין היתר, לאחריות החוקרים. הצורך ביושר אינטלקטואלי מוחלט, הצורך לפרסם כלי לקידום אקדמי, הקשר הבלתי אפשרי עם חברות התרופות והמכשור הרפואי הממנות את מרבית המחקרים המסחריים והשפעתם על הפרסומים.
(פרק ד.4 סעיף י"ב לקוד האתי ראו נייר עמדה בנושא ).

מחבר אינה "מתנה" או "כיבוד" – העובדה שרופא מנהל מחלקה רפואית או מטפל בחולים עליהן נעשה מחקר אינה מקנה לו מקום "אוטומטי" כאחד המחברים.

כדי להיחשב מחבר, יש צורך להיות יוזם המחקר או הרעיון המחקרי, לעשות את עבודת החקר, לכתוב מחקר, לאשר אותו סופית ולקחת אחריות על הכתוב בו.

חובה על כל רופא לזכור כי מאמרו יכול להוות בסיס לטיפול בחולים, כפי שנקבע בכללי האתיקה "על החוקרים לשנן לעצמן כל הזמו את האחריות הרה המונחת על כתפיהם, עליהם לזכור כי עבודתם תשמש את חבריהן הרופאים הקוראים את המאמר בבואם לטפל בחולים. לפיכך, חובה עליהן לכתוב כל מילה, לשקול כל משפט, בזהירות המרבית האפשרית ובאותה דאגה וזהירות כאילו הם עצמם מטפלים בחולה באותו הרגע ממש".

נושאים קשורים:  דעות,  אתיקה,  מאמרים מדעיים
תגובות
אנונימי/ת
11.08.2017, 14:52

יפה מאוד. במדינת הקומבינה כל מי שבמחלקה רוכב על כל מאמר של כולם...

12.08.2017, 12:39

שלום לך ד"ר קרני ,
סיפורון קטן מנסיוני האישי: לפני שנים נסיתי לפרסם עבודה אפידמיולוגית בעלת ערך בינוני על נושא שפגשתי בעת עבודתי באפריקה. עבדתי אז תקופה בביח אוניברסיטאי מכובד וכולם היו מוטרדים או מוטרפים לפרסם. השארתי החומר בידי עמית לעבודה כאשר היה ברור שאני הראשון והוא השני. כשחזרתי מאפריקה שאלתי את עמיתי מה קרה לעבודתנו והוא "תקף"אותי על כך שלא שאלתי אותו זמן ממושך מה עלה בגורל העבודה... ובכן כעת אני שואל עניתי והוא המשיך לטעון שהיו לו הוצאות על הכנת התדפיסים ונקב בסכום קטן בתור חלקי שמייד נתתי לו. כאשר התדפיסים הגיעו גליתי שסדר המחברים נהפך...שאלתי אותו מה קרה? ענה לי שבבית החולים המפואר יש כלל או חוק שאם המחבר הראשון נסע לארץ אחר סדר המחברים מתהפך...שלחתי המאמר המקורי והמאמר המהוך לעורך הרפואה דאז דר סום, לפרופ מייכלסון האופתלמולו שהיה הבוס שלנו. ליור הגוף המקצועי בתוך הרי ולפרופ שאול מרין ז"ל
מייכלסון כתב לי שידבר עם הפלגיאטור "מחר". יו"ר הארגון המקצועי הציע לי לפנות לוועדת האתיקה של האירגון. ובינתיים הופיע אצלי העמית הפלגיאטור עם מכתב מוכן בו אני מודיע שאין לי כבר טענות כלפיו . כי בינתיים הכניס את שמי באחד מפירסומיו הבלתי נדלים. זה היה רעיון פשרני של פרופ שאול מרין ז"ל. הבחור כמצופה התקדם יפה בילה בארהב. נשא אמריקאית לאשה. חזר ארצה וסילקו לכבודו פרופסור מוצלח לרפואת עיניים בבית חולים גדול.. אך כנראה מזגו המוסרי הכשיל אותו שוב ושוב והיו עליו תלונות על גביית כסף מחוליו וניצול המערכת של קופח מסויימת להכנסתו האישית. הוא סולק בשקט. עזב את ארצנו וחזר על עקבותיו. היה לו אח עם קשרים ענפים במערכת שסידר לו עבודה אך לא יכול היה למנוע פיטוריו אפילו שישב בהנהלת הקופה ההיא...

אנונימי/ת
14.08.2017, 12:00

הנושא הוא חשוב מאד , אבל למה עד עכשיו לא ראינו ממך שוב תגובה על פרשת הדסה?

מאמר חשוב מאוד. משיחות עם משתתפים בסדנאות הכתיבה שאני מעבירה בהר"י, נראה לי כי יש צורך בהעלאת המודעות לאמצעים העומדים לרשותם של רופאים זוטרים לפתור סיטואציות לא נעימות שכאלה מחוץ להיררכיה המחלקתית הישירה שלהם.